החלטה בתיק ת"א 44497-12-12

1.      המשיבים הגישו תביעה כספית כנגד המבקשים לפיצוי בסך 2,000,000 ש"ח בעילה חוזית, בעילה נזיקית ובטענה לעשיית עושר ולא במשפט.

2.      המבקשים, הם הנתבעים, הגישו שתי בקשות מקדמיות. בבקשה הראשונה (היא בקשה מספר 16) מבקשים הנתבעים להורות על מחיקת הנתבעת מספר 2. בבקשה השנייה (היא בקשה מספר 17) מבקשים הנתבעים סעד זמני של "צו חוסם", להימנע מניהול הליכים בבית המשפט האזרחי המחוזי בעיר ריגה לטביה.

3.       המשיבים התנגדו לשתי הבקשות.

4.      באשר לבקשה למחיקת הנתבעת 2 -      
המבקשים טוענים כי המבקש 1, הוא הנתבע 1, הוא מי שהתקשר בהסכמים נשוא התובענה עם המשיבים והיה צד להם. המבקשת 2 הינה אשתו של המבקש 1 ובעלת מניות בחברה בעלת נכסים לגביהם התבקש עיקול, וזו הסיבה היחידה שהיא צורפה כנתבעת לתביעה העיקרית.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בכתב התביעה נטען ששני המבקשים חתומים על הסכמי המכירה, למרות שבפועל מדובר בהסכמים בין המשיבים והמבקש 1 בלבד. לטענתם המבקשת 2 צירפה את חתימתה, אך ורק משום שעל פי חוקי לטביה, מכירת נכס בידי בן זוג, מחייבת הסכמת בן הזוג האחר.   
עוד נטען כי המשיבים מנסים לערב את המבקשת 2, בטענתם כי היא נתנה התחייבות, אולם ההתחייבות ניתנה על ידי החברה ולא על ידי המבקשת 2 באופן אישי.

5.      המשיבים בתגובתם לבקשה למחיקת המבקשת 2, דוחים את טענות המבקשים. לטענתם, המבקשת 2 הייתה שותפה מלאה למבקש 1 בכל הנוגע להסכמות ולהסכמים שנחתמו בין הצדדים.     
המשיבים נסמכים בעיקר על בקשות לעיקולים זמניים אשר נדונו בפני כב' הרשם הבכיר יניב בוקר, בנוגע לנכסים שבבעלות המבקשת 2, כאשר בדיון הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו סכום נכבד יופקד בקופת בית משפט כנגד ביטול השעבודים והעיקולים. לטענתם, אם לא הייתה למבקשת 2 כל נגיעה לתביעה, לא הייתה כל עילה להגיע להסדר הדיוני הנ"ל. המשיבים מוסיפים ומדגישים כי שמה של המבקשת 2 מופיע כחלק מרכישת הנכס, אשר שליש ממנו הוא למעשה בבעלות שני המבקשים ביחד ולחוד.

6.      המבקשים בתשובה לתגובה מציינים כי מדובר בנתון עובדתי שלגביו לא צירפו המשיבים תצהיר, ודי בכך כדי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת הנתבעת 2.   
לגופן של הטענות, שבים המבקשים וטוענים כי למבקשת 2 לא היה כל חלק בעסקה נשוא התביעה, למעט היותה בת זוגו של המבקש 1.

7.      ההלכה הפסוקה קובעת, שמחיקתה או דחייתה של תביעה על הסף, היא אמצעי שיש להפעילו בזהירות רבה, ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבכתב תביעתו, את הסעד המבוקש.      
סעד של מחיקה או דחייה של תביעה על הסף הוא סעד מרחיק לכת מאוד, ולכן בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להעניקו, עליו לנהוג זהירות יתרה, ולתיתו רק כאשר נעלה מכל ספק, על-פי העובדות והטענות העולות מהתביעה, שאין התובע יכול לקבל את הסעד אותו הוא מבקש בשום פנים ואופן (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו (2) 151 (1981).           

מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע מהנתבע שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו. עוד נקבע כי כאשר המחלוקת מצריכה הוכחה עובדתית, אין מקום לדחייה על הסף (רע"א 4499/06, ים אילת בע"מ נ' עוזי פייס, (2006) ; רע"א 359/06, חורי מועין נ' סאלמן פרג', (2006)).

8.      בענייננו, בעניין מעורבות המבקשת 2 בעסקה, ניכר כי קיימות מחלוקות עובדתיות ממשיות. אמנם נכון הוא שכתב התביעה איננו ברור, ואיננו נוקט בלשון חד משמעית בקשר למעורבותה של המבקשת 2. בחלק מהסעיפים מיוחסים מעשים רק למבקש 1, ובחלק מהסעיפים מיוחסים מעשים לשני המבקשים. ראוי היה כי המשיבים יגדירו היטב מה חלקה של המבקשת 2 בעניין.     
ואולם, המשיבים עומדים בתגובה לבקשה על טענתם בכתב התביעה, כי למבקשת 2 היה חלק ממשי בעסקאות עם המשיבים.        
מוטב היה לצרף תצהיר לתגובה, בו ידגישו המשיבים ויפרטו את חלקה הממשי של המבקשת 2 בעסקאות, כטענתם.